<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף כז:</h2>
בירושל' דמגילה פרק הקורא עומד ויושב ובברכות פרק שאכלו ובסנהדרין פרק אחד דיני ממונות. אין פורסין על שמע פחות מעשרה ואין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה ואין קורין בתורה פחות מעשרה מכיון דתני אין פורסין וכו' לאידך מילתא תני אין עוברין צריכין להדא דתני אין פורסין התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין אין עוברין לפני כו'. התחילו בי' והלכו מקצתן גומרין וכו' ועל זה נאמ' ועוזבי יי' יכלו, וכן על כל השנויים במשנתינו, ומתרגמינן דשבקין אוריתא ישתצון. הקורא בתורה וקרא ב' פסוקים [או שלשה] ונשתתק ולא בירך לאחריה אמרי' בירושלמי במגלה פרק עומד ויושב [ה"ו] ר' אבא בריה דר' חייא ב"ר בון ור' חייא בשם ר' יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל את שלפניו ואין תימרו במקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתי' תורת יי' תמימה שתהא כולה תמימה. מגלת סתרים. [מכאן אני אומ' ומדקדק להחזיק במנהג צרפת ופרובינצא שלא יקרא החזן שני אחין או האב והבן לקרות בתורה זה אחר זה מסיפיה דקרא תורת יי' וגו' עדות יי' נאמנה ואלו הן פסולין לעדות אבל בקרובין שנים לא דקדקו].
<h2>דף מג.</h2>
מנהג ספרד לומ' סברי מרנן לפני קדוש והבדלה וברכת אירוסי' ונישואי' וברכת מילה שעל היין. ויש לי סמך בשם רבותיי מצרפת לפי מה ששנינו בסנהדרי' פ' נגמר הדין [מ"ג ע"א] היו מוציאי' אותו לסוקלו והיו משקין אותו כוס שליין חי בקורטי לבונה כדי שתטרף דעתו עליו, פי' ולא ירגיש בעניין הסקילה, על כן אומ' סברי מרנן, היש בדעת רבותיי שזה הכוס לחיים ולא למוות, לברכה ולא לקללה ולא יהיה כאומ' שנגמר דינו והם עונין לחיים ולא למוות ושלו'. אב"ן. ועוד שמעתי לפי מה שאמרו בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי, ועכשיו שבית הבליעה פנוי אומ' היש בדעתכם לצאת מזאת הברכה ולכוין דעתכם לצאת בה והן עונין לחיי שלשון תלמוד הן. אב"ן.
